שרון חזרה הביתה ואני נשארתי לבד וכבר התחלתי להתכלב. מקלחות קרות בדליים, חדרים מעופשים עם חרקים, התקנת כילה כול ערב, אוכל רחוב חריף אבל טעים והכי חשוב האופנוע שאיתי.
זה שלוקח אותי לכול המקומות הנפלאים.
אבל צריך להתארגן עליו. ללמוד אותו, המטען לטלפון לא עבד. אז צריך לקנות חדש ממקום אחד ולהתקינו במקום אחר, לתדלק, ללמוד לקשור את המטען וכך עובר חצי יום. נסיעה לעיר הקרובה "לונבאלה" בכביש מהיר שאופנועים לא מורשים לעלות עליו עלה לי בקנס של 500 רופי... עד שהתאפסתי ומצאתי את עצמי ניגמר היום שבסופו קיבלתי חדר מעופש. הודו... אמרנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה